למרות שקשה לי להאמין איך הזמן טס כל כך מהר, כבר חלפו למעלה מ-30 יום מאז שבני, נגב, נהרג בלבנון. זה עדיין נראה לא אמיתי, ובאיזשהו מקום בראשי אני עדיין חושבת שמישהו עשה טעות, ושנגב יחזור הביתה בקרוב. אני מניחה שזה איכשהו עוזר להקל על הכאב. אם אני קצת חיה בהכחשה, אז המציאות לא באמת חייבת להכות כל כך חזק. זה היה מסע, בלשון המעטה. כתבתי על השבעה כי הייתי המומה מכל מה שקרה ומכל מה שלמדתי בשבוע אחד קצר, אך עוצמתי. עכשיו, כשעבר קצת זמן ויותר דברים, מידע, תמונות, אירועים, סיפורים ורגש

Although I have no idea how the time has passed so quickly, it has already been more than 30 days since my son, Negev was killed in Lebanon. It still seems unreal and somewhere in the back of my mind, I still think some one has made a mistake and that Negev will arrive home soon. I guess it helps in some way to make the pain easier to bear. If I live somewhat in denial, then reality doesn't really have to hit so hard. This has been a journey, to say the least. I wro

הבשורה: שני לילות לפני מותו של נגב, אחת הכבשים שלנו נטרפה ונאכלה יחד עם הטלה שלה, שהיה בן שבוע. המחשבה הראשונה שלי הייתה שהיא הותקפה כי הכלב רצה את התינוק שלה, והיא נשארה מאחור כדי להגן עליו. המחשבה השנייה שלי הייתה: "תודה לאל שהיא נהרגה יחד איתו כדי שלא תצטרך לחיות את שארית חייה עם תמונת התינוק שלה נהרג לנגד עיניה". לכן, הילדים ואני עברנו לאוהל שלנו שנמצא ליד בעלי החיים, כדי לישון שם ולשמור במקרה שהכלב יחזור. בלילה הראשון הכל היה שקט. אני מניחה שהכלב לא היה רעב במשך זמן מה.

The Announcement: Two nights before Negev's death, one of our sheep was killed and eaten along with her one week old baby. My first thought was, that she was attacked because the dog was going after her baby and she stayed behind to protect him. My second thought was, " Thank God she was killed along with him so that she wouldn't have to live the rest of her life with the vision of her baby being killed before her eyes." So the kids and I moved out to our tent near th